עין הרע. נהוג לומר – בלי עין הרע. טוב ורע. דואליות של החיים. כוחות שמנהלים את החיים. כוחות מנוגדים. ומתוך הניגודיות – יוצא ונוצר השלם. אין מושלם. יש שלם. מה עומד בבסיס החשש מעין הרע? האם פחד? האם אמונה טפלה? אנחנו מונעים מכוחות, מאמונות, מפחדים, מחששות, מתקוות, מרצונות. החשש להיפגע, הרצון לשמור על עצמי, על האני, גורם לנו לעטות את עצמנו בחומות, בהגנות, אשר חלק מהם זה חשש מעין הרע, חשש שייגרם לנו רע, חשש מהאחר. האם יש מקום לחשוש מהאחר? כולנו שונים אך שווים. אם נוריד את המסכות, אם נקלף מעצמנו חששות ופחדים, אם נסתכל מעבר לאגו, מעבר לעצמי, נראה שגם האחר רוצה את מה שאני רוצה. בטחון, שלווה, רוגע, יד מלטפת, חיבוק אוהב. אז למה אנו כה מרוחקים זה מזה? למה קיים כזה פירוד? תקופת הקורונה היתה הזדמנות טובה להתבוננות, הסתכלות על החיים, על הסביבה, על מירוץ החיים, ובכלל עולה השאלה – מה מטרת החיים? העולם, הטבע כל כך יפה, מלא עוצמה, מרהיב, נופים, אנשים, חוויות, רגשות. בצד זה ניכור, שנאה, פחד, ריחוק. דואליות של החיים. מתוך הקצוות נמצא את קו האמצע, הקו שמכיל הכל, גם את הטוב וגם את הרע, גם את הימין וגם את השמאל, גם את המרחיק וגם את המקרב, גם את השחור וגם את הלבן, גם את הטוב וגם את הרע. כשנגיע לקו האמצע, נראה שאין כל מקום לפחד, אין סיבה לחשוש מעין הרע. בעולם בו אנו חיים כיום, עידן של תלות הדדית, עידן של אינטגרליות, גלובאליות, כולנו קשורים זה לזה, יש קשר בין כולם, אף אם קשר זה לא מורגש, כולנו חלקים של נשמה אחת, נשמת אדם הראשון. כולנו נועדנו לאהבה. ואהבת לרעך כמוך. הגיע הזמן להסיר את החומות, חומות של חיינו, קירות שסוגרים ומונעים מאיתנו לאהוב. לא צריך לפחד ולחשוש מעין הרע, צריך לחפש את העין הטובה, את הטוב שבכל אדם ואדם. אין אדם רע. יש אדם שרע לו. אם נאהב זה את זה, נרחיק את הרע, נגביר אהבה. ואהבת לרעך כמוך – הכלל הגדול מרבי עקיבא ועד בני ברוך.