משפחה בקורונה

מי היה מאמין שנגיע לזמנים כאלו. כשהסופר ז'ול וורן כתב בספריו על כל מיני מצבים מפרי דמיונו, אמרנו שזה מדע בדיוני, המוח לא מסוגל לתאר לעצמו מצבים מעבר למה שרואה שקיים והוא קורא לזה מדע בדיוני. אם לפני שנה מישהו היה כותב על מצבנו העולמי כפי שהוא היום, ללא ספק היינו אומרים שהשתגע או שזה מדע בדיוני. חיינו כיום הם ממש לא דמיון או פנטזיה של מישהו, החיים התהפכו לנו ורובנו לא ממש יודעים איך להתמודד עם השינויים  המהירים והמשמעותיים שמתרחשים יום יום. נראה שאת המשמעות האמיתית של המהפכה הזו אנו רחוקים מלהבין, אנחנו נמצאים בשינוי אבולוציוני בהתפתחות האנושית שלנו, והשינויים שאנו חווים מאלצים אותנו להסתגל למצב החדש ולהתאים את עצמנו ואת כל הסביבה לתנאים החדשים.

וירוס הקורונה נגע בכולנו בצורה זו או אחרת ומבלי לשים לב אנו לא כמו שהיינו לפני שנה. האדם הוא יצור חברתי שחוש המגע מאוד משמעותי בעבורו לחיים תקינים, העור איבר החישה שלנו זהו האיבר הגדול בגוף האדם וכרגע הוא סופג שינוי מאד קיצוני בהרגלים, כל מגע שאנו אפילו לא מודעים אליו ירד משמעותית בחודשים האחרונים. הביטוי לשינוי הזה בטח יגיע מאוחר יותר אבל אין ספק שחלקים גדולים באוכלוסייה כבר מרגישים את חוסר המגע הזה. הגיל השלישי, קבוצות הסיכון וגם ילדים קטנים שמשחקים ביניהם קרובים אחד לשני ברוב שעות היום. המגע הוא רק קצה הקרחון בשינויים שאנו עוברים, התלמידים שהורגלו לשבת בבתי הספר, להתחבר בהפסקות, לאט לאט מאבדים יכולות התנהגותיות וחברתיות שגורמות להתרחקות והתכנסות פנימה עוד יותר ממה שהיה עד כה.

המשפחות עוברות טלטלה גדולה בכל היחסים בין בני המשפחה, ההורים מרגישים חסרי אונים לאור העובדה שחלקם לא יכול לצאת לעבוד, התמודדות עם חרדות, דיכאון ולחץ מכל הכיוונים. הרבה הורים נאלצים לשבת עם הילדים ללמוד בלימוד מקוון, דבר המקשה מאוד על כל הצדדים. המשפחה נמצאת בסיר לחץ שמשפיע על כולם וכמובן גם על הזוגיות של ההורים ולא חסרות סיבות כמו לחץ כלכלי, מצב רגשי של כל אחד בהתמודדות האישית שלו עם כל המצב. ימים יגידו איך נעבור את השלב החדש והמאתגר כל כך והאם נוכל להתבונן בדיעבד ולראות איזה שינוי גדול האנושות עברה.