מערכת החינוך קיבלה בחודשים האחרונים שיעור חשוב לחיים. הלמידה מרחוק הביאה עמה רוח חדשה, ולא ברור בכלל עדיין לאן היא נושבת. ישנם אתגרים לא מעטים בלימוד מרחוק, מבחינה טכנית לרוב האוכלוסייה קיימות התשתיות, כלומר מספיק מחשבים בכל בית כמספר הנפשות, רשת אינטרנט בעלת רוחב פס, שיכול לספק מענה לכל המשתמשים בו זמנית, מקום פיזי שקט ומתאים ללמידה וריכוז. אבל ישנם תלמידים משכבות פחות מבוססות שלהם, אין את כל האפשרויות האלה, אז איך מתבצעים הלימודים בבתיהם? ישנו גם נושא הריכוז וההתמדה, שאפשר לעמוד בו בישיבה מול המחשב, כמובן שמול משחק מחשב, הילדים יכולים לשבת שעות בלי לקום, ובלי לאכול אפילו, אבל בלימודים זה משהו אחר, המוטיבציה כמובן…
הלימוד מרחוק, הביא לאתגרים נוספים כמו ילדים, שהארוחה החמה היחידה שלהם הייתה בבית הספר בו למדו, או ילדים במשפחות אלימות, שיכלו להשתחרר ולו במעט מהבית. השהייה הממושכת בבית בו קיימת מצוקה או הרבה אחים או אלימות, הופכת לסכנה ממשית, לפגיעה פיזית בילדים. בעבר ילדים אלה היוו מוגנים בשעות הלימודים, וקיבלו עזרה מצוות בית הספר, תמיד יש צוות של יועצות ומורים שיכולים לעזור או לדווח לרשויות הרווחה על כל מקרה שדורש טיפול. היום ילדים אלו נמצאים בסכנה ממשית, ולגמרי לבד. תלמידים משכבות אוכלוסייה חלשות, לא יוצאים לחוגים בערב כמו אלה בשכבות מבוססות, וכך נוצר מצב, שכל היום הם בבית בסביבה ממש קשה.
ישנם קשיים ואתגרים אחרים כמו עמידה בלוח הזמנים, אובדן תחושת זמן, אובדן המסגרת הלימודית, וכך מאבדים את קצב הלימוד. הלמידה מרחוק מאלצת את התלמיד למשמעת עצמית ואחריות על לימודיו, הרבה יותר מלימוד בישיבה בכיתה. נראה שהנזק והאתגר העיקרי בלמידה מרחוק הוא נזק חברתי, שבו כולם נפגעים ומאבדים יכולות חברתיות הנלמדות דרך אינטראקציות חברתיות. את תוצאות הניכור החברתי שהלימוד מרחוק מביא נגלה בעתיד, כל המצב החדש שאנו חווים בחודשים האחרונים, מכניס את כולנו לשלב חדש שבו נפתח קשרים פנימיים ופחות חיצוניים, כפי שהורגלנו עד כה. אנחנו מתחילים היום להרגיש יותר מתמיד, כמה חשוב הקשר האנושי בינינו, וכמה העולם כולו הפך לאינטגרלי. חשיבות הפרט והכלל הם אחד, ואנו צריכים לחשוב מה טוב ונכון לכולם, ללא יוצא מהכלל.