עשר זרועות לאישה

האלה ההינדואית דורגה שמה, ידועה בשל ניצחונה בטוב על הרע. היא מזוהה עם 10 זרועות שבכל אחת כלי נשק אחר והמיתולוגיה מספרת על ניצחונה האמיץ בשד. כשביקרתי בהודו לראשונה וראיתי פסלים וציורים שלה, חייבת להודות שהסיפור מאחורי הדמות פחות עניין אותי. אני הייתי מוקסמת מעשר הזרועות שלה, כי בעיניי הן סימלו בצורה מופלאה את כוחה האדיר של האישה, ללא שום קשר בכלי הנשק שהחזיקה בזרועה.

אני ראיתי דמות של אישה אולטימטיבית שיש ביכולתה לעשות הכל מהכל! ולא סתם לעשות, אלא יכולת לעשותם יחדיו! אני דמיינתי את האלה מחזיקה 4 ילדים, זרועה נוספת מבשלת, עוד אחת מנקה את הבית, אחת נוספת מסמלת את האמא העובדת, עוד זרועה שמסמלת את עמוד התווך בבית, אחת נוספת מחזיקה ספר ענק בו רושמת את כל הדברים שעליה לעשות בכל יום ויום כדי לא לשכוח כלום, וזרוע אחת נותרה ללא תעסוקה – מנוחה? זמן לעצמה? זהו כוחה הסמוי והמופלא של כל אישה ואישה. האמא של כולם, היכולת לראות, לדאוג, ולבצע מלא מטלות במקביל.

אישה, לאן נעלמה? כבר שנים שאני מרגישה באישה אחרת, הרבה יותר גברית, צריכה להוכיח את עצמה בעולם הקשוח. להצליח בהשכלתה, להרוויח ביושר משרה מכובדת. לעבוד שעות על גבי שעות כדי להרוויח מספיק כדי לשלוח את הילדים לצהרונים לאחר בית ספר, ששם ידאגו להם, עם אוכל, שיעורי בית וגם לעוד מספר חוגים, כי הרי לא נפספס משהו, נכון?

והיום?! מרגישה שקיבלנו מתנה ענקית. הטבע אמר את דברו. אנחנו האימהות מוצאות את עצמנו הרבה זמן בבית, עם הילדים, מרוכזות בהרבה מאוד דברים במקביל (שבזה אנחנו אלופות, הרי), אבל מרגישה שעכשיו חוזרות לטבע האמיתי שלנו כנשים. הרבה יותר בבית ופחות חיפושים וגירויים מבחוץ. אישה – כל כך הרבה כוח טמון בה. כוח נפלא שכולו אהבה. אני בהודיה על הרגעים האלו עם ילדיי בבית כמה שקשה, וכמה שרוצה לברוח לפעמים אין על הבית שכולו מושפע מהאישה!