חיסונים לוירוס הפפילומה בישראל

נגיף הפפילומה נחשב לבין הנגיפים היותר פופולריים בין בני האדם, ישנם הערכות שונות כי קרוב ל80 אחוז מהאוכלוסיה הבוגרת עלולה להידבק בו בצורות כאלו ואחרות. חלק מנתון זה נובע גם כן מכמות הזנים השונה שיש לנגיף הפפילומה, כאשר הוא מונעה מעל למאה זנים אשר מופיעים במקומות ובאזורים שונים. יחד עם זאת הנגיף נחשב קטלני ולא רק לנשים כמו שנהוג לחשוב, אלא גם לגברים. נגיף זה נחשב למוביל בקרב תחלואת הסרטן, כאשר נמצא כמוביל שכיח יותר אצל נשים אשר חלו בסרטן צוואר הרחם. עם זאת החל משנת 2016 נתנים חיסונים ללא מעט שכבות באוכלוסיה, וזאת על מנת לצמצם את אחוזי ההדבקות.

סימנים להדבקות וסיכונים

הדבקה בוירוס הפפילומה נעשית בעיקר במגע של יחסי מין, יחד עם זאת גם פצוע חשוף עלול לגרום להדבקה עם מגע ישיר. אך עיקר אזורי ההדבקה יהיו הפות, אזור פי הטבעת, הפין והפה. במקרה של הדבקה באזורים אלו ברוב הפעמים יופיעו יבלות עור שונות, חלקם עלולות להופיע גם באזורים פנימיים כמו במיתרי הקול או הלוע. נגיף זה נחשב לשכיח כי הוא אכן עלול להופיע אצל 80 אחוז מהאוכלוסיה, אך הסיכונים שעלולים להופיע עם נגיף זה עלולים להיות לא נעימים. על פי לא מעט מחקרים שנעשו סביב נגיף הפפילומה, נמצא כי 99 אחוזים ממקרי סרטן צוואר הרחם נגרם על ידי נגיף הפפילומה ורק בשנת 2015 נרשמו בישראל כ260 נשים אשר חלו בסרטן זה. ובמחקרים נוספים נמצא נמצא קשר ישיר בין סוגי סרטן שונים, כמו סרטן פי הטבעת, סרטן בנרתיק ובמקרים נדירים גם באזור הראש או הצוואר.

מתן חיסונים וסוגים בישראל

מדינת ישראל החלה משנת 2015 במבצע חיסונים החל מגילאי 14 ו15 על מנת לצמצם את האוכלוסייה העתידית, אלו נעשו עד 2020 על ידי גרדסיל 4. סוג זה של חיסון נתן מענה עבור 4 זני הנגיף והם 18, 16, 11, 6 כאשר 18 ו16 מהווים כשליש ממקרי הסרטן בצוואר הרחם. והחל משנת 2020 מעניקה מדינת ישראל חיסונים בעלי עמידות מפני 9 זנים, 31 ,52, 58, 45, 33, 6, 11, 18 ו16. חלק מהזנים החדשים אמורים למנוע התגבשות הליכים סרטניים עם הופעת הנגיף, יחד עם 18 ו 16. מנגד 6 ו11 אחראים על נגיף אשר אחראי על היוצרותן של יבלות יכולות להופיע עם הדבקה בנגיף הפפילומה.  אם ברצונכם לבצע גם כן חיסון כנגד נגיף הפפילומה תוכלו לעשות זאת דרך הפניה מרופא המשפחה או רופא עור, והוא ניתן כיום עד גילאי 26 ונרכשים בצורה עצמאית.

איחוד העם

החברה הישראלית מפולגת מבפנים וממש אוכלת את עצמה, אנו נאבקים ביננו אחד עם השני ואף פעם לא נוכל לחיות בשלום עם אף אחד משכננו אם לא נקיים שלום ואיחוד ביננו, בחברה שלנו, כעם אחד מאוחד. עם ישראל הוא עם מיוחד, לא כמו כל העמים. השורש שלנו כיסוד של עם החל בימי בבל העתיקה בזמנו של אברהם אבינו שקרא לכל מי שמרגיש בליבו רצון וצורך להתאחד וללכת בדרכו. אברהם אסף אליו אנשים שמטרתם הייתה איחוד מעל השוני, ההבדלים והדעות השונות. אנו רואים בתקופה האחרונה מערכות בחירות בזו אחרי זו ואין ביכולתנו להתאחד ולהקים ממשלה. כל אחד מושך את השמיכה לכיוונו וטוען לצדקתו ולא מסוגל למצב של הקשבה או הכלה של האחר. 

שורש עם ישראל לפי בני ברוך, הוא אהבת אחים, כולם כאיש אחד, 'ואהבת לרעך כמוך' – זהו תנאי קיומנו. הזכות לממש את עצמנו כעם נראית לנו הכי טבעית ולגיטימית, הרי אחרי שנים של גלות התקבצנו כולנו מכל הגלויות כאן באדמה הזו, אחרי שנלחמנו על זכותנו במלחמות מול כל שכננו, אבל האם כל אלו הן הסיבות האמיתיות הנותנות לנו את הזכות להתקיים כמדינה? אנו קוראים לעצמנו עם ישראל, במדינת ישראל, אבל אף אחד בעולם לא ממש מקבל זאת והיו שמחים שלא נתקיים. כל העולם מצפה מאיתנו שנתחיל ליישם את תפקידנו כאור לגויי., לא סתם אנו נקראים עם סגולה – יש לנו תפקיד! כיום צמד המילים האלו נראה לנו רק כסיסמה עתיקה שלא קשורה אלינו בכלל. 

להיות יהודי זה לא אומר להיוולד לאם יהודיה. להיות יהודי זה אומר להיות אדם שיש בתוכו את הרצון להתחבר כמו אז בבל. להיות ממש באהבת אחים עם אחרים. יש דבר מיוחד בעם שלנו, איטלקי יכול להתעסק עם השקעות נדלן באנגליה, אבל לא יכול יום אחד לרצות להיות אנגלי למשל, אבל כל אחד יכול להיות יהודי, כי עם ישראל זה לא לאום אלא אידיאולוגיה. לכל אדם שיש נטייה לחיבור שייך לקבוצה מיוחדת שנקראת עם ישראל. עד שאנו לא נקיים את תפקידנו של איחוד העם והאנושות לא נקרא עם. היחס המיוחד שאנו מקבלים מכל העולם הוא בגלל שהם מרגישים שאנו צריכים לתת להם משהו שאנחנו לא נותנים ובגללנו הם סובלים ובכל מאשימים ושונאים אותנו. העולם יתחיל להתייחס אלינו בטוב רק כאשר נממש את תפקידנו של איחוד העולם שיתחיל קודם ביננו כאן בישראל.

פנטזיה על ערבות הדדית בימי קורונה

אני רוצה לדבר על פנטזיה. נכון שזה לא ריאלי לחשוב שפתאום, ביום אחד, נתחיל לתקן את היחסים בחברה שלנו, כי למה לטרוח בכלל, בדיוק עכשיו, בימים טרופים אלו של קורונה, אבטלה ואי ודאות. אבל אולי כדאי דווקא עכשיו, כשכולנו מבולבלים, מבינים שמשהו יסודי מתחיל להשתנות בחברה העולמית, לנצל את הזמן הזה לשינוי לטובה. לא בטוח שאם נתחיל לבנות חברה המושתתת על הדדיות, כבוד וסלחנות, הקורונה תעלם, אבל הייאוש יהפוך ליותר נוח. הזקנים שלנו לא יפחדו מהבדידות, הילדים יראו בזה יתרון שהם נמצאים הרבה בבתים, כי גם בתי השכנים שלהם יראו להם כמו המשך טבעי של הבית בו הם חיים. טיולים ברדיוס של קילומטר סביב הבית ירגישו קצת כמו הסתובבויות מוכרות ונעימות, כמו ביום כיפור, כשאין רכבים בחוץ וכולם מדברים אחד עם השני. 

ואז, לפתע פתאום, תעלם הקורונה. למה? ככה! כי היא תסיים את תפקידה בעולם הזה. איש זקן חכם הסביר באיזו תכנית שאנחנו פועלים כאן במעין מערכת סגורה, וגם לוירוסים יש תפקיד. הקורונה, כך הסביר, תפקידה לנער את האנושות ולהחזירה לתלם. משהו בי מרגיש שזה נכון, שהגיע הזמן לשינוי. אנשים רבים חיים בחוסר שקט פנימי. משמעות החיים הפכה למושג חמקמק ואנחנו מוותרים על השאלה של מה הטעם בחיים. אגיד לכם מה, אם טוב הלב יהפוך להיות ניכר לעין, אם היום-יום של ילדי יהיה רצוף ברגעים של חיבור נכון לסביבתם, ואם אותה הסביבה תדע להעניק רגעי חסד לשלל הטיפוסים השונים והמשונים החיים בה, אז דיינו. נמצאה המשמעות לחיים. זו הסיבה שהצטרפתי אל בני ברוך. אני רוצה להגיע למצב בו אוכל לספר לנכדיי שפעם היה אחרת, אנשים לא הישירו מבט זה אל זה, היו שקועים בטלפונים וניסו רק להרוויח על חשבון האחר. ואז, אז הגיעה הקורונה ותיקנה את כל זה, הפכה את החברה שלנו למאושרת ומחוברת. 'אוי סבתא', הוא יאמר לי, 'את והסיפורי סבתא שלך'.

מהי התרופה לקורונה?

שאלה חשובה. אולי הכי חשובה. וירוס קטן נכנס לחיינו ומחק את כל מה שהכרנו. גם לא בדיוק ברור למה. הרי האנושות חוותה מגיפות הרבה יותר חמורות ועם הרבה יותר קורבנות. לעומת זאת המחלה הזו הופיעה בו זמנית בכל רחבי העולם והשביתה את כולו. ממש כמו איזה סרט אפוקליפטי

מה באמת קורה? נראה שכל החוקים שאנחנו מכירים משתנים. המשברים ברחבי העולם מעמיקים בכל תחומי החיים – מאסונות טבע גדולים, שינויי מזג אויר, מהומות בחברה האנושית. ממש התמוטטות של מערכות החיים. אף פעם בעבר לא היה מצב כזה בעולם, בו זמנית ובכל תחומי החיים. הכל בגלל וירוס קטן?! לא כל כך הגיוני. 

נכנסנו לזמנים חדשים. תמה התקופה שבה הטבע מתייחס אלינו כילדים מפונקים המשחקים בעולם כאילו הוא ארגז חול, שוברים  צעצועים, מרביצים אחד לשני בלי שום הגבלה. גדלנו, התפתחנו וכעת המערכת דוחקת בנו להתנהג בהתאם. אנחנו לא תיירים בעולם הזה, וגם לא השליטים – אנחנו חלק ממערכת גדולה ושלימה הנקראת מערכת הטבע. מערכת אחת שכולם בה קשורים ותלוים אחד בשני ולכן מתנהלים בהתחשבות, אחריות והדדיות. כל אחד לוקח לפי צרכיו ונותן כפי יכולתו. ללא גרימת נזק או כוונה להרע. זהו חוק הטבע הראשי – חוק הערבות. כל הקיים נתון למרותו, גם אנחנו. 

כמו שכולנו יודעים, זו לא הדרך שבה אנחנו מתנהגים. לא לכדוה"א ובטח שלא אחד לשני. אנחנו חיים בניכור, בניצול הדדי, במחסור,ייסורים ומאבק הישרדות תמידי. גם בטבע ישנם מאבקי הישרדות אבל ההרגשה היא לגמרי אחרת, כי היחסים הם אחרים, וזה בדיוק מה שהטבע מנסה לעזור לנו לשנות ולאזן כעת. הקורונה היא סימפטום למחלה. כמו שמחלה בגוף האדם מעידה על בעיה רגשית בו, כך הקורונה מעידה על חוסר האיזון באנושות. היא סמן לטיב היחסים והקשרים המקולקלים בין האנשים. 

מי כמונו בארץ מבין ומרגיש זאת. כל שיחה עם אדם היא עילה לוויכוחים, מהרשתות החברתיות כמעט עולות להבות מרוב כעס ושנאה, כל אינטראקציה מלאת מתחים, אפילו עם האנשים הכי קרובים. כל האנרגיה הזו, כל המחשבות הרעות על אנשים אחרים הכל מתנקז לסימפטומים חיצוניים. הקורונה, אסונות הטבע – הכל בגללנו. אולי בגלל זה יש אנטישמיות? https://www.kab.co.il/antisemitism/ . המחשבה היא הכוח החזק ביותר במציאות, בדיוק כמו שכוח האטום וחלקיקיו הנעלמים הם החזקים ביותר בעולם החומר. על כן, מרפא לקורונה, כמו גם לכל מערכות חיינו הקורסות, נמצא בינינו. אין לנו ברירה אחרת אלא להתקרב, לחשוב מחשבות טובות ולבקש שיהיה טוב, לכולם, בהתחשבות וערבות הדדית. אם נעשה זאת נהפוך לחלק חיובי בטבע, וכוח החיבור החיובי שבטבע עצמו יסייע לנו להשתנות ונתחיל לראות בריאות, ברכה ושפע בכל מערכות חיינו. זה אפשרי ואנחנו חייבים להתחיל בתהליך ולראות איך מחלה תתהפך למתנה הכי גדולה. 

משפחה בקורונה

מי היה מאמין שנגיע לזמנים כאלו. כשהסופר ז'ול וורן כתב בספריו על כל מיני מצבים מפרי דמיונו, אמרנו שזה מדע בדיוני, המוח לא מסוגל לתאר לעצמו מצבים מעבר למה שרואה שקיים והוא קורא לזה מדע בדיוני. אם לפני שנה מישהו היה כותב על מצבנו העולמי כפי שהוא היום, ללא ספק היינו אומרים שהשתגע או שזה מדע בדיוני. חיינו כיום הם ממש לא דמיון או פנטזיה של מישהו, החיים התהפכו לנו ורובנו לא ממש יודעים איך להתמודד עם השינויים  המהירים והמשמעותיים שמתרחשים יום יום. נראה שאת המשמעות האמיתית של המהפכה הזו אנו רחוקים מלהבין, אנחנו נמצאים בשינוי אבולוציוני בהתפתחות האנושית שלנו, והשינויים שאנו חווים מאלצים אותנו להסתגל למצב החדש ולהתאים את עצמנו ואת כל הסביבה לתנאים החדשים.

וירוס הקורונה נגע בכולנו בצורה זו או אחרת ומבלי לשים לב אנו לא כמו שהיינו לפני שנה. האדם הוא יצור חברתי שחוש המגע מאוד משמעותי בעבורו לחיים תקינים, העור איבר החישה שלנו זהו האיבר הגדול בגוף האדם וכרגע הוא סופג שינוי מאד קיצוני בהרגלים, כל מגע שאנו אפילו לא מודעים אליו ירד משמעותית בחודשים האחרונים. הביטוי לשינוי הזה בטח יגיע מאוחר יותר אבל אין ספק שחלקים גדולים באוכלוסייה כבר מרגישים את חוסר המגע הזה. הגיל השלישי, קבוצות הסיכון וגם ילדים קטנים שמשחקים ביניהם קרובים אחד לשני ברוב שעות היום. המגע הוא רק קצה הקרחון בשינויים שאנו עוברים, התלמידים שהורגלו לשבת בבתי הספר, להתחבר בהפסקות, לאט לאט מאבדים יכולות התנהגותיות וחברתיות שגורמות להתרחקות והתכנסות פנימה עוד יותר ממה שהיה עד כה.

המשפחות עוברות טלטלה גדולה בכל היחסים בין בני המשפחה, ההורים מרגישים חסרי אונים לאור העובדה שחלקם לא יכול לצאת לעבוד, התמודדות עם חרדות, דיכאון ולחץ מכל הכיוונים. הרבה הורים נאלצים לשבת עם הילדים ללמוד בלימוד מקוון, דבר המקשה מאוד על כל הצדדים. המשפחה נמצאת בסיר לחץ שמשפיע על כולם וכמובן גם על הזוגיות של ההורים ולא חסרות סיבות כמו לחץ כלכלי, מצב רגשי של כל אחד בהתמודדות האישית שלו עם כל המצב. ימים יגידו איך נעבור את השלב החדש והמאתגר כל כך והאם נוכל להתבונן בדיעבד ולראות איזה שינוי גדול האנושות עברה.

מתכון לזוגיות טובה

האנושות הגיע לתקופה שהרצונות ליהנות או במילים אחרות הרצון האגואיסטי של כל אדם הגיע לשיא התפתחותו. זה אומר שאין מנוחה לאדם לרגע אחד, כל הזמן מתעוררות בו רצונות למימוש בכל רמה אפשרית.

כאשר בני זוג רוצים לחיות חיים משותפים, נוצרים פערים בציפיות שלא ניתנים לגישור, מה שמביא בסופו של דבר לגירושין. יש ילדים, אין ילדים, לא משנה לי. אני לא יכול לחיות דקה נוספת עם בן הזוג.

צריך קודם כל להכיר את הגורם המרכזי האחראי להרס מערכות יחסים. אז אמרנו אגו. נוסף על כך בעולם המודרני, כל אחד בוחן את האחר לא לפי צרכיו הטבעיים אלא לפי תבניות וערכים שספג מהמדיה, מהתקשורת וכיוצא בזה. הדמויות המעוצבות בהוליווד מספקות לנו סרגלים מדומים לאיתור שותפים לחיים.

איך שלא יהיה, ניקח כמקרה בוחן שני בני זוג מוצלחים במיוחד, כאלו שהחיים האירו להם פנים. חכמים, מלומדים, רגישים, קריירה טובה, בית יפה, כל מה שרק אפשר לחלום. כמה זמן תחזיק האהבה שלהם אחרי החתונה? חצי שנה, שנה, שנתיים? החיים מוכיחים שגם לדבר הכי טוב בסוף מתרגלים. כמה שלא מנסים לתחזק: נופש, חופש, בילויים, סדנאות, טיפולים, בכל זאת האדישות לבני הזוג גוברת והם מתרחקים מלבנו. 

אז מה עושים? איך אפשר לעורר את האהבה, לחדש, להחיות, לחמם אותה?  אז נאמר כך שאהבה היא כמו חיית מחמד שמגדלים בבית. צריך כל הזמן להאכיל אותה, אחרת היא לא תחיה. את האהבה מאכילים בוויתורים, במאמצים להתעלות מעל האגו הפרטי שלי, כדי לקבל את האחר.

תרגיל מעשי ראשון בחימום האהבה נוא להראות אחד לשני עד כמה אנו משתדלים לעשות טובות זה לזה, דווקא במקומות שבהם ברור שלפי טבענו איננו רוצים בכך. למרות ההתנגדות הטבעית אנחנו עושים זאת ואפילו שמחים על כך שיש לנו הזדמנות להתגבר על האגו למען קשר עם בני הזוג. לוותר לאחר ולעשות זאת בשמחה.

נפש בריאה בגוף בריא

מהי בריאות? לאחרונה ניסיתי כל מיני מוצרי בריאות למשל אומגה שלוש, למשל צמח שנקרא מורינגה, וגם ויטמין די. אני גם עושה הרבה ספורט ועדיין אני לא מרגיש 100%. 

הרבה מהדברים הם פסיכולוגיים, לא סתם אומרים נפש בריאה בגוף בריא. לפי דעתי אם האדם שמח ומאושר ויש לו חיים עם מטרה והוא מרגיש שהוא מתקדם אליה, אז מאליו גם הוא לא יאכל דברים שאינם טובים לו, יטייל, ירקוד, ילך, השמחה הפיזית תוביל לתנועתיות וככה האדם יהיה בריא. 

פעם, בסין, הרופא היה מקבל כסף כשהמטופל שלו היה בריא, כלומר מחוץ לכל דלת השאירו את הכסף לרופא ואם לא השאירו שכר סימן שיש בבית הזה אדם חולה והרופא צריך להיכנס לטפל בו. הגישה הסינית דגלה בתמיכה בתפקידו של הרופא על ידי הבנת יצר האדם והרצון שלו להרוויח כסף כי מה לעשות, ראשית אנו תלויים בזאת לפרנסתנו ושנית קשה לנו להתגבר על תאוותנו לצבור יותר כסף כשיש לנו הזדמנות לכך. 

חס ושלום אינני טוען כי הרופאים בימינו מונעים מבצע כסף אך אין ספק כי השיטה הקיימת הופכת אותם גם לאנשי עסקים בעל כורחם. מה שאני רוצה להגיד בזה הוא שפעם הגישה לרפואה הייתה יותר הוליסטית. המרפא היה מתייחס למכלול הגוף ולא לגוף בחלקים נפרדים כשלכל רופא יש את המומחיות שלו-רופא עיניים, אורטופד וכך הלאה. ניתן לראות זאת למשל ברפואה הסינית שמתייחסת אל גוף האדם כמנגנון פיזי נפשי ואף לשיטתה רוחני והמטפלים בה בודקים את כלל מערכת הגוף של המטופל. הרפואה המערבית בימינו היא מעין התערבות בזק לטפל בבן אדם כאילו זה כלי רכב או מכונה, התערבות מידית לפתרון מידי, בלי לראות את המכלול ובלי להתייחס אליו כאל שלם שכל חלקיו קשורים זה לזה בסופו של דבר.

 למעשה בריאות זה איזון עם הטבע, שכל המערכות בגוף במצב מאוזן, לא יותר מדי קור, לא יותר מדי חום, לא יותר מדי יובש, לא יותר מדי לחות, לא יותר מדי לחץ לא יותר מידי רפיון, איזון. ישנם אנשים שחיים במדינות עניות ממזון פשוט כמו לחם ומים ואנו רואים כי הם  בריאים, שמחים ומחייכים ומכך יכולים להסיק כי לא רק האיכות של המזון שאנו צורכים משפיעה על הבריאות שלנו אלא שהרבה מאוד ממצב בריאותינו מושפע ממצבנו הנפשי. 

את רוב המחלות, אומר הרמב"ם, גדול הרופאים, הרופא יכול לרפא רק על ידי זה שישמח את החולה. יש כיום תעשיית בריאות, החל מהרפואה המודרנית, תעשיית מוצרי מזון הבריאות כמו מזון "על", תעשיית הכושר, המיינדפולנס וכו', כולם צריכים להתפרנס איכשהו. אבל המפתח האמיתי לבריאות, הוא שמחה, ושמחה יכולה להיות כאשר החיים מלאים, עם חברים ועם מטרה שמתקדמים אליה.

החסרונות בלמידה מרחוק

מערכת החינוך קיבלה בחודשים האחרונים שיעור חשוב לחיים. הלמידה מרחוק הביאה עמה רוח חדשה, ולא ברור בכלל עדיין לאן היא נושבת. ישנם אתגרים לא מעטים בלימוד מרחוק, מבחינה טכנית לרוב האוכלוסייה קיימות התשתיות, כלומר מספיק מחשבים בכל בית כמספר הנפשות, רשת אינטרנט בעלת רוחב פס, שיכול לספק מענה לכל המשתמשים בו זמנית, מקום פיזי שקט ומתאים ללמידה וריכוז. אבל ישנם תלמידים משכבות פחות מבוססות שלהם, אין את כל האפשרויות האלה, אז איך מתבצעים הלימודים בבתיהם? ישנו גם נושא הריכוז וההתמדה, שאפשר לעמוד בו בישיבה מול המחשב, כמובן שמול משחק מחשב, הילדים יכולים לשבת שעות בלי לקום, ובלי לאכול אפילו, אבל בלימודים זה משהו אחר, המוטיבציה כמובן…

הלימוד מרחוק, הביא לאתגרים נוספים כמו ילדים, שהארוחה החמה היחידה שלהם הייתה בבית הספר בו למדו, או ילדים במשפחות אלימות, שיכלו להשתחרר ולו במעט מהבית. השהייה הממושכת בבית בו קיימת מצוקה או הרבה אחים או אלימות, הופכת לסכנה ממשית, לפגיעה פיזית בילדים. בעבר ילדים אלה היוו מוגנים בשעות הלימודים, וקיבלו עזרה מצוות בית הספר, תמיד יש צוות של יועצות ומורים שיכולים לעזור או לדווח לרשויות הרווחה על כל מקרה שדורש טיפול. היום ילדים אלו נמצאים בסכנה ממשית, ולגמרי לבד. תלמידים משכבות אוכלוסייה חלשות, לא יוצאים לחוגים בערב כמו אלה בשכבות מבוססות, וכך נוצר מצב, שכל היום הם בבית בסביבה ממש קשה.

"הנזק והאתגר העיקרי בלמידה מרחוק הוא נזק חברתי"

ישנם קשיים ואתגרים אחרים כמו עמידה בלוח הזמנים, אובדן תחושת זמן, אובדן המסגרת הלימודית, וכך מאבדים את קצב הלימוד. הלמידה מרחוק מאלצת את התלמיד למשמעת עצמית ואחריות על לימודיו, הרבה יותר מלימוד בישיבה בכיתה. נראה שהנזק והאתגר העיקרי בלמידה מרחוק הוא נזק חברתי, שבו כולם נפגעים ומאבדים יכולות חברתיות הנלמדות דרך אינטראקציות חברתיות. את תוצאות הניכור החברתי שהלימוד מרחוק מביא נגלה בעתיד, כל המצב החדש שאנו חווים בחודשים האחרונים, מכניס את כולנו לשלב חדש שבו נפתח קשרים פנימיים ופחות חיצוניים, כפי שהורגלנו עד כה. אנחנו מתחילים היום להרגיש יותר מתמיד, כמה חשוב הקשר האנושי בינינו, וכמה העולם כולו הפך לאינטגרלי. חשיבות הפרט והכלל הם אחד, ואנו צריכים לחשוב מה טוב ונכון לכולם, ללא יוצא מהכלל.

עבודה באילת לפני ואחרי הקורונה

העיר אילת נחשבת במשך שנים לאחת הערים עם אחוז התיירים הגבוה במדינה, בכלל אם ישנה עיר שנוכל להשוות אותה לאיזה שהוא "אי" מרוחק משאר המדינה שאפשר לברוח אליו ולתפוס קצת שקט, אפשר להגיד שה"אי" הזה יהיה אילת. אם נוסיף לכך שהעיר אילת נחשבת למרוחקת ובעיקר עיר תיירות (בשונה מתל אביב), נוכל להבין גם את חי העבודה שם שהשתנו מאז תחילת מגפת הקורונה. אבל איך הייתה התעסוקה באילת לפני הקורונה ואיך היא היום? הכל במאמר הבא.

אבטלה גבוהה

מגיפת הקורונה הביאה לסגירת רוב המלונות ושירותי התיירות השונים, כמו הקניונים המסעדות ושאר האטרקציות של העיר אילת. הדבר הזה הביא איתו למימדי אבטלה גבוהים בעיר התיירות, כך יצא שאם לפני מגפת הקורונה רוב האוכלוסייה עבדה בעבודות שירותיות כמו במסעדות ברים וכו.
כיום מוצאים עצמם ללא עבודה כשרוב המסעדות עדיין סגורות וגם רוב גדול מבתי המלון סגורים בפני תיירות פנים וחוץ. לידיעה כיום מספר המובטלים בעיר אילת מטפס קרוב לשבעים אחוזים.

עובדים זרים

 את רוב העבודות השירותיות של בתי המלון כמו מלצרים, שירות חדרים, כביסה ומטבח תפסו עד לפני תקופת הקורונה עובדים זרים. חלקם היו מירדן וחלקם היו  ממזרח אירופה ואסיה.
עם תקופת הקורונה והרצון להשאיר את סקטור התיירות בחיים, הפכה ממשלת ישראל את אילת ל"אי ירוק" ובכך הצליחה להתיר את החזרה של עולם התיירות, אבל באותה נשימה אסרה כניסה של עובדים זרים.

אי ירוק של בדיקות

אבל עם המאמצים של הממשלה להוריד את מפסל המובטלים מסתבר שלא כל התושבים באילת רוצים לעבוד בבתי מלון, נוסיף לזה את המחסור בעובדי שירות בתי המלון שבאילת וכך יצא שמפלס האבטלה לא יורד ושוק התיירות עדיין לא בשל לחזרה. לנוכח המצב הזה חלק ממלונות באילת מציעים כיום משרות אטרקטיביות לעובדים חדשים, כמו מגורים ושירותים סוציאלים עם משכורות לא רעות. מאמצים אלו נעשים על מנת למשוך עובדים למשרות שנותרו ריקות ולנסות ולהניע את עיר התיירות.

סיכום
מומלץ מאוד לעקוב אחר מודעות דרושים באילת אתר "סחבק" כי על אף הסגרים ותקופת הקורונה המאתגרת, נעשים מאמצים גדולים בכדי להחזיר את משק התיירות באילת לחיים ובמצב כזה של גיוס עובדים כל כך רחב, כולם יכולים לצאת מרווחים. לכן אם אתם מחפשים אחר עבודה חדשה ולהנות גם מהשלווה שאילת יכולה להציע עבורכם, דעו שהתקופה שלאחר הקורונה תהיה בחירה מעולה עבורכם!

עשר זרועות לאישה

האלה ההינדואית דורגה שמה, ידועה בשל ניצחונה בטוב על הרע. היא מזוהה עם 10 זרועות שבכל אחת כלי נשק אחר והמיתולוגיה מספרת על ניצחונה האמיץ בשד. כשביקרתי בהודו לראשונה וראיתי פסלים וציורים שלה, חייבת להודות שהסיפור מאחורי הדמות פחות עניין אותי. אני הייתי מוקסמת מעשר הזרועות שלה, כי בעיניי הן סימלו בצורה מופלאה את כוחה האדיר של האישה, ללא שום קשר בכלי הנשק שהחזיקה בזרועה.

אני ראיתי דמות של אישה אולטימטיבית שיש ביכולתה לעשות הכל מהכל! ולא סתם לעשות, אלא יכולת לעשותם יחדיו! אני דמיינתי את האלה מחזיקה 4 ילדים, זרועה נוספת מבשלת, עוד אחת מנקה את הבית, אחת נוספת מסמלת את האמא העובדת, עוד זרועה שמסמלת את עמוד התווך בבית, אחת נוספת מחזיקה ספר ענק בו רושמת את כל הדברים שעליה לעשות בכל יום ויום כדי לא לשכוח כלום, וזרוע אחת נותרה ללא תעסוקה – מנוחה? זמן לעצמה? זהו כוחה הסמוי והמופלא של כל אישה ואישה. האמא של כולם, היכולת לראות, לדאוג, ולבצע מלא מטלות במקביל.

אישה, לאן נעלמה? כבר שנים שאני מרגישה באישה אחרת, הרבה יותר גברית, צריכה להוכיח את עצמה בעולם הקשוח. להצליח בהשכלתה, להרוויח ביושר משרה מכובדת. לעבוד שעות על גבי שעות כדי להרוויח מספיק כדי לשלוח את הילדים לצהרונים לאחר בית ספר, ששם ידאגו להם, עם אוכל, שיעורי בית וגם לעוד מספר חוגים, כי הרי לא נפספס משהו, נכון?

והיום?! מרגישה שקיבלנו מתנה ענקית. הטבע אמר את דברו. אנחנו האימהות מוצאות את עצמנו הרבה זמן בבית, עם הילדים, מרוכזות בהרבה מאוד דברים במקביל (שבזה אנחנו אלופות, הרי), אבל מרגישה שעכשיו חוזרות לטבע האמיתי שלנו כנשים. הרבה יותר בבית ופחות חיפושים וגירויים מבחוץ. אישה – כל כך הרבה כוח טמון בה. כוח נפלא שכולו אהבה. אני בהודיה על הרגעים האלו עם ילדיי בבית כמה שקשה, וכמה שרוצה לברוח לפעמים אין על הבית שכולו מושפע מהאישה!